החלטה בתיק ע"פ 5957/12 - ו'

           לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' שהם) בת"פ 40183-02 מיום 30.5.2012, במסגרתו הושתו על המבקש 1, בנימין רביזדה (להלן: בנימין), שבע שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי; תשלום קנס בסך של 2,500,000 ש"ח או 35 חודשי מאסר תמורתו ועל המבקשת 2, דוד חן מסחר בע"מ (להלן: החברה), קנס בסך 500,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

1.        ביום 2.1.2013, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר של בנימין ושל נאשם נוסף בפרשה, אהרון אוהב ציון (להלן: אהרון), עד להכרעה בערעורים שהגישו לבית משפט זה (להלן: ההחלטה הראשונה). במסגרת החלטה זו פירטתי את עובדות כתב האישום שהוגש נגד המבקשים ואת תמצית הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ועל כן אביא כאן את הרקע לבקשה בקצרה בלבד.

2.        בנימין הורשע בעבירות של החזקה או הנהלה של מקום למשחקים אסורים, בקבלת נכסים שהושגו בפשע, בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בשימוש במסמך מזויף, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעשיית פעולות ברכוש אסור. כמו כן, הורשעו בנימין והחברה בעבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, באי הוצאת חשבוניות עסקה, במסירת דו"חות תקופתיים כוזבים ובעבירות נוספות הנוגעות להשתמטות ממס לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. עבירות אלה יוחסו לבנימין בשל ניהול בית קזינו, ובין היתר, בשל חלקו וחלקה של החברה בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת הבנק למסחר" ובמסגרתה נטען בכתב האישום כי בנימין קשר עם עופר מקסימוב ואתי אלון קשר לגנוב מהבנק למסחר כספים בסך של לפחות 144,000,000 ש"ח. על אף שבית המשפט המחוזי קבע כי אין די ראיות להוכחת קשירת הקשר בין בנימין לבין מקסימוב ואלון, הרשיע בית המשפט את בנימין בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע לנוכח עצימת עיניו ביחס למקור הכספים שקיבל ממקסימוב.

3.        בגין הרשעתם הושתו על המבקשים העונשים שברישא, כאשר נקבע כי עליהם לשלם את הקנסות עד ליום 30.5.2013. כאמור, ביום 2.1.2013 הוריתי על עיכוב ביצוע עונשי המאסר שהושתו על בנימין ועל אהרון, אך דחיתי את בקשתו של אהרון לעיכוב ביצוע עונש תשלום הקנס בסך 500,000 ש"ח שהושת עליו. ביום 13.5.2013, הגישו המבקשים את הבקשה דנא במסגרתה הם מבקשים לעכב את ביצוע עונש תשלום הקנס שהושת עליהם עד להכרעה בערעור ועד לסיום הליכי החילוט במסגרת ת"א 26254-10-12.

תמצית נימוקי הבקשה

4.        המבקשים טוענים - באמצעות בא כוחם, עו"ד פרופ' דן ביין, כי אין ביכולתו של בנימין לעמוד בתשלום הקנסות שהוטלו עליו. לטענתם, במסגרת ע"פ 71829/05 הושת על בנימין קנס בסך 2,500,000 ש"ח, כאשר נקבע כי עליו לשלמו בתשלומים חודשיים של 100,000 ש"ח כל אחד, ולאחר שלא יכול היה לעמוד בתשלומים אלו ואף נאסר בשל כך למשך 16 ימים, נקבע הסדר תשלומים חדש בגובה של 30,000 ש"ח בחודש. המבקשים מוסיפים כי בית המשפט המחוזי, שעה שנתן להם אורכה בת שנה לתשלום הקנס, הניח כי הליכי החילוט שמתקיימים נגד בנימין יסתיימו עד למועד התשלום באופן שיעמדו לרשותו סכומי הכסף הנדרשים לתשלום הקנס. לטענתו, המשיבה הסכימה כי אין מקום להמשיך בהליכי החילוט לנוכח הערעור שהגיש לבית משפט זה, אשר בגדרו נטען כי מרבית הסכומים שהמשיבה מבקשת לחלט אינם ברי חילוט, ולכן אין מקום לאפשר לה להחזיק בידיה גם את הנכסים בהם היא מחזיקה לצורך החילוט וגם את הקנס אותו הוא עתיד לשלם, וממילא לא ייגרם לה כל נזק מקבלת הבקשה דנא. עוד טוען בנימין כי חוסר יכולתו הכלכלית יביא להפעלת עונש מאסר של 35 חודשים נגדו באופן שיאיין את החלטת בית משפט זה לעכב את ביצוע עונש מאסרו עד להכרעה בערעור שהגיש. המבקשים מפנים גם לפסיקת בית משפט זה לפיה, לטענתם, עוכב ביצועם של עונשי תשלום קנס אף מבלי שהובאו נתונים אודות יכולתו הכספית של המבקש בשל העובדה שאי התשלום היה עלול לגרור תקופת מאסר ממושכת ועונש המאסר העיקרי עוכב. לבסוף, טוענים המבקשים כי נקבע דיון בערעורם ליום 25.11.2013 ולכן עיכוב הביצוע שהם מבקשים הינו לתקופה קצרה בלבד. לחילופין, מבקש בנימין לעכב את ביצוע עונש המאסר חלף הקנס.

תמצית נימוקי התשובה

5.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד מאיה חדד - מתנגדת לעיכוב ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקשים וכן לעיכוב ביצוע עונש המאסר חלף תשלום הקנס. המשיבה טוענת כי אין כל הסבר לשיהוי המשמעותי שבו הוגשה הבקשה דנא, וזאת לנוכח העובדה שהוחלט על דחיית הליכי החילוט כבר בחודש דצמבר 2012 ובנימין לא ביקש לעכב את ביצוע תשלום הקנס במסגרת הדיון בהחלטה הראשונה. לטענתה, אין מקום במקרה דנא לחרוג מהכלל שנקבע בבית משפט זה לפיו אין לעכב ביצוע תשלום קנס כאשר ניתן להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. לטענתה, עונש המאסר של אהרון עוכב בשל טענות דומות לאלה שהעלה בנימין בדיון במסגרת ההחלטה הראשונה, ואולם, גם על בסיס סיכויי הערעור של אהרון לא עוכב תשלום ביצוע הקנס שהושת עליו. לכך מוסיפה המשיבה את העובדה כי חלקו של בנימין בפרשה גדול בהרבה מזה של אהרון, והעונשים שהושתו עליו משקפים זאת. לטענת המשיבה, אין ממש בטענותיו של בנימין ביחס ליכולתו הכלכלית, וכי נקבע כבר בהליכים פליליים אחרים שהתקיימו נגדו כי טענה זו אינה מדויקת. המשיבה טוענת כי על אף חילוט הכספים הנרחב שבוצע בעקבות הפרשה, מעולם לא טענה כי הניחה את ידיה על כלל נכסיו של בנימין וכן לא הובאו ראיות לעניין זה. יתרה מזאת, המשיבה טוענת כי בין נכסיו המיועדים לחילוט של בנימין גם נכסי מקרקעין אשר לטענתה מתקבלים בגינם דמי שכירות שבאמצעותם ניתן לשלם את הקנס. המשיבה טוענת גם כי במסגרת ת"פ 40198/05 בו הורשע בנימין בעבירות נוספות, הורה בית המשפט המחוזי על חילוט כספים המצויים בחשבונו בסך 510,800 ש"ח ועל חילוט רכב יוקרה לאחר שהצהיר כי אלו נמצאים בבעלותו. נוסף על כך, טוענת המשיבה כי ביום 13.9.2005 הוחזרו לבנימין ערבויות שהפקיד בסך 7,000,000 ש"ח, ערבויות אשר לא הוחזרו לקופת המדינה. לבסוף, טוענת המשיבה כי גם אם יזוכה בנימין מחלק מהעבירות שיוחסו לו, הרי שעל הכספים שחולטו על ידיה הוטלו עיקולים על ידי המפרק של הבנק למסחר ועל ידי רשויות המס באופן שמטיל ספק באפשרות שהכספים שחולטו יוכלו לשמש לתשלום הקנס.

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסיקה אליה הופניתי על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, הן ביחס לעיכוב ביצוע עונש תשלום הקנס והן ביחס לעיכוב ביצוע עונש המאסר תחתיו, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

7.        כידוע, בית משפט זה אינו נוהג לעכב את ביצועו של עונש תשלום קנס שהושת על אדם. זאת, כיוון שבניגוד לעונש מאסר ולרציונאלים העומדים מאחורי אמות המידה שנקבעו בבית משפט זה לעיכובו, תשלום קנס, ככלל, לא עלול לגרום למי שמערער על העונש שהושת עליו נזק בלתי הפיך במידה ויזוכה בסופו של דבר [ראו: ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל(26.11.2003), פסקה 3 (להלן: עניין שפיר); ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל(8.2.2009), פסקה 22; ע"פ 2707/12 קלמרו נ' מדינת ישראל (5.2.2013), פסקה 3 (להלן: עניין קלמרו)]. בית המשפט יעכב את ביצוע עונש תשלום הקנס רק אם ישתכנע שאין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום [ראו למשל: ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל (13.1.2013), פסקה 7 (להלן: עניין בירנבוים)]. במקרה דנא, סבורני כי המבקשים, ובייחוד בנימין, לא הצליחו להוכיח כי תשלום הקנס שהושת עליהם, גבוה ככל שיהיה, יגרום להם לנזק בלתי הפיך וכי אין ביכולתם לעמוד בו. אין בעובדה שבהליכים אחרים, שהתקיימו לפני שנים לא מעטות, הופחת התשלום החודשי של קנס אחר שהושת על בנימין כדי להוכיח את חוסר יכולתו לשלם את הקנס שהושת עליו במקרה דנא [השוו: ע"פ 3468/12 שורפי נ' מדינת ישראל (12.7.2012), פסקה 7]. יתרה מזאת, מטענות המשיבה ניתן ללמוד כי בשליטת בנימין קיימים נכסים שטרם חולטו וייתכן שיש בהם כדי לכסות את גובה הקנס שהושת עליו. יש לציין גם, כי במסגרת ההחלטה הראשונה ביקש אהרון לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהושת עליו ובקשתו נדחתה על אף שעונש מאסרו עוכב.

8.        גם בטענתו של בנימין, לפיה חוסר יכולתו לשלם את הקנס שהושת עליו יביא באופן ודאי להפעלת עונש המאסר שהושת עליו חלף הקנס באופן שירוקן מתוכן את ההחלטה הראשונה אין ממש. בית משפט זה סירב לעכב ביצועו של עונש תשלום קנס גם במקרים בהם נטענה טענה כאמור [ראו למשל: עניין שפיר, בפסקה 3]. לא בכדי קיימת ההבחנה, עליה עמדתי לעיל, בין עיכוב ביצוע עונש מאסר לבין עיכוב ביצוע תשלום קנס, וקבלת טענת בנימין עלולה להביא למצב בו כל אדם שעוכב ביצוע עונש מאסרו יבקש לעכב גם את עונש תשלום הקנס שהושת עליו מבלי שיצטרך להוכיח מדוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך בשל התשלום. אמנם, בית משפט זה היה נכון לעכב את עונש המאסר חלף תשלום הקנס, אך זאת במקרה שהמאסר חלף הקנס היה לתקופה קצרה והערעור שהוגש לבית משפט זה השיג על עצם ההרשעה (עניין בירנבוים, בפסקה 8).

9.        אציין, כי ככל שיקשה על מי מהמבקשים לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליהם במועד, באפשרותם לפנות למרכז לגביית קנסות בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, ולהעלות טענותיהם לפניו [ראו גם: עניין קלמרו, פסקה 3; ע"פ 3030/10 וקנין נ' מדינת ישראל(6.6.2011), פסקה 17; ע"פ 7778/04 קלנטרוב נ' מדינת ישראל (7.5.2007); ע"פ 2989/11 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2011) פסקה 4].

10.      נוסף על האמור לעיל, יש לציין את השיהוי הרב שבו הוגשה הבקשה דנא, כשבועיים בטרם המועד לתשלום הקנסות ולמעלה מארבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה הראשונה בבקשתו של בנימין לעיכוב ביצוע עונש מאסרו. בית משפט זה כבר קבע כי שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס מהווה שיקול משמעותי לדחיית הבקשה (ראו: עניין שפיר, בפסקה 3). זאת במיוחד, שעה שבנימין כבר הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסרו ולא כלל בה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס.

11.      סופו של דבר, הבקשה נדחית. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש הקנס שהושת על המבקשים ב-30 ימים מהמועד האחרון שנקבע לתשלומו (30.5.2013), וזאת כדי לאפשר למבקשים לפנות בהליך מתאים למרכז לגביית קנסות כאמור בפסקה 9 לעיל.

           ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשע"ג (27.5.2013).